טנריף אי מטריף |
| העיקרי בארכיפלג הקנארי, יש כל מה שאפשר לצפות מיעד נופש עם חופי ים נעימים ומזג אויר נוח כל השנה – וגם הרבה מעבר לזה: מגוון עצום של נופים עוצרי נשימה, ניגודים עצומים בנופים ומזג אויר, סיפור היסטורי מרתק, הר געש אדיר ממדים, תרבות מגוונת ומה לא? ולמי שרוצה חניות פטורות ממכס יש בכל האי.(המחירים יותר זולים מדיוטי פרי בארץ במוצרי אלקטרוניקה, משקאות חריפיםהסיסמא שאותה המציאו משווקי החבילות לטנריף פגעה הפעם בול. כי בטנריף האי, בשמים ומוצרי קוסמטיקה -בדוק) וכן יש (.Casino Puerto de la Cruz, Lago Martianez) גם קזינו יפה |
| שמונה וחצי שעות טיסה מנתב"ג עם חניית בינים בספרד מביא אתכם לשדה התעופה בצד הדרומי של האי. או הצפוני אבל מי שעושה את הדרך הזו כדי להגיע לשבוע בטנריף, מגלה שהנסיעה שווה כל רגע. איפה עוד אפשר למצוא באי קטן אחד (2,036 קמ"ר בלבד), שאפשר לעבור באוטוסטראדה שלכל אורכו בנסיעה של שעה אחת, גם חופי אוקיינוס מטריפים עם חול שחור, שמקורו בטוף וולקני, ואקלים ממוזג כל השנה מזג אוויר אביבי, גם עיירות בסגנון ספרדי קולוניאלי של המאה – 17 והא – 18, גם נופים הרריים מדהימים, גם רצועה סוב טרופית, גם אזור טרופי עם צמחיית-עד וגם מדבר קיצון בגובה של 3000 מטר מעל הים ? כנראה רק בטנריף |
עוברים את העננים |
| טנריף הוא האי העיקרי בין שבעת האיים של הארכיפלג הקנארי השייך לספרד, השוכן באוקיינוס האטלנטי מול החוף הצפון מערבי של אפריקה, בערך במקביל לגבול שבין מרוקו לסהרה המערבית (הספרדית לשעבר). לכן, מי שנוחת בדרום האי מגלה נוף מדברי, דומה לזה שבחוף האפריקאי הסמוך. אבל אחרי שעה של נסיעה לחוף הצפוני של האי מתגלה נוף שונה לחלוטין של עמקים מדהימים ביופיים פוריים, צמחייה שופעת ועיירות ציוריות. הנופשים הישראלים מעדיפים את הנופש שלהם בחוף הצפון מערבי, בעיקר באזור העיר פוארטו דה לה קרוז, שבה מזג האוויר נעים כל השנה ושממנה יותר קרוב לצאת לאטרקציות העיקריות של טנריף. אבל למי שמעדיך יותר מפעילות של שבוע נופש בטן גב, מזומנות לו אינספור אטרקציות מגוונות ומהנות. למשל, טיול של יום שלם להר טיידה (TEIDE), הר הגעש המתרומם לגובה של 3,719 מטרים במרכז האי. (מרגלות ההר המגיעים ברכב מגיעים לגובה של 2,300 מטרים). כולם כאן מציינים בגאווה את העובדה שזהו ההר הגבוה ביותר בספרד. בזכותו, בעצם, קיים האי כולו, המזדקר כמו מין קונוס מתוך האוקיינוס, ובגללו, למשל, אין למצוא כמעט רחוב מישורי אחד באי – כולם תלולים, עולים ויורדים, לפעמים בשיפועים ממש חדים ופרועים. כשמביטים על המפה השטוחה, המרחק בקו אווירי מכל אחד מחופי האי לפסגת ההר לא עולה על 40קילומטרים. אבל הנסיעה לשם היא כמו מסע על פני כל היבשות. כל כמה מאות מטרים לגובה משתנה האקלים והנוף. מתחילים באקלים סוב טרופי בחוף, עוברים לאקלים קונטיננטאלי בגובה 500 מטרים, חוצים את קו העננים והעשיר ביערות אורנים בערך ב- 1,200 עד 1,600 מטרים. אחר כך נעלמים העצים ולבסוף, בגובה של 2,000 מטרים, מגיעים למדבר מהיבשים בעולם. בגובה זה מגלים במה מישורית שנמשכת קילומטרים לכל כיוון צמחיה מיוחדת ואופיינית לאזור ותופעות מסקרנות ומיוחדות אשר יצרו התפרצויות שונות. ובמרכזה מזדקר ההר, לגובה של עוד כ 1,700 מטרים. ההסבר לתופעה המוזרה – במת הר מישורית יחסית: לדברי הגיאולוגים, פעם לפני מיליון שנה, התרומם כאן הר מאסיבי וגבוה בהרבה, כנראה 5,000 מטרים גובהו. באחת ההתפרצויות הגעשיות ההר הקדמון התפוצץ וחלקו העליון הועף לתוך האוקיינוס. הר הטיידה צמח אחר כך, כמו פירמידה קטנה על בסיסה של פירמידה קודמת, גדולה הרבה יותר. מגיעים למישור המסולע והיבש הזה, שבו צבעי הקרקע מתחלפים מצהוב לאדום, משחור לירקרק ולחום, על פי הרכב המינרלים של המגמה, מגיעים מעל ארבע מיליון תיירים בשנה ומדמים לעצמם שהם צועדים מעל פני הירח. כאן, אגב, צולמו סרטים הוליוודיים מפורסמים, בהם 'כוכב הקופים" ו-"לפני מיליון שנה סמוך למרגלות ההר מצוי מצפה כוכבים חשוב מאד של האיחוד האירופאי, שאליו מגיעים מדענים מכל העולם. הטיול לאזור הזו הוא מיוחד וחוויה בלתי נשכחת במיוחד במצפה הנמצאים מעל העננים, נושמים חמצן נקי מעורב בריח נעים של אורנים. |
עץ בן 3,500 שנה |
| האתר השני שהוא חובה, כמעט מקום עליה לרגל בטנריף, היא העיר איקוד דה לוס וינוס (ICOD) במרכז העיר כמה רחובות נחמדים בסגנון ספרדי קולוניאלי, חניות עם התבלינים המפורסמים של האי, ובראשם הזעפרן הליקרים המקומיים של בננות, רום-דבש יינות, רטבים, גבינות משומרות ביתיות וריבות מיוחדות. והעיקר: עץ הדרקון. הבוטנים טוענים שהוא צומח לו באין מפריע כבר מעל 3,500 שנה. תושבי האי לפני הכיבוש הספרדי ("גואנצ'אס") ייחסו לו לעץ הזה תכונות מיסטיות ולכן כיבדו אותו. הספרדים לא כל כך התעניינו בו. אבל כאשר התחילו להגיע מיליוני תיירי נופש של אמצע המאה ה – 20, וכל אחד רצה לקחת אתו למזכרת רק עלה אחד, החליטו בעיר לגדר ולהרחיק ממנו את ההמון |
| י |
|
העיירה בהמשך נקראת גאראצ'קו (GARACHICO)עיירת דייגים יפיפייה ואשר הושמדה כליל ב - 1706 בהתפרצות של ההר הוולקני צ'יירו. הלבה כאשר הגיע לים נעצרה ובנתה בריכות טבעיות אשר מתמלאות כאשר עולה גאות הים העיירה נבנתה מחדש ומה שנשמר מהעיירה המקורית הוא מבצר סאן-מיגאל אשר נבנה כמגן בפני הפיראטים. שרידי הלבה
עד היום נראים עכשוויים .אתר מתוייר הרבה פחות, אולי בגלל הקושי להגיע אליו, הוא כפר קטן בשם מסקה(MASCA) כדי להגיע אליו יש להמשיך בכביש הררי ומתפתל ומדהים ביופיו, בגובה של של קרוב לאלף מטרים, בגלל תנאי הכביש עדיף לעשות זאת באוטובוס ולא בנהיגה עצמית. מסקה הוא כפר קטן של כמה עשרות משפחות בלבד, החבוי בתוך נקיק פראי. הנוף עוצר נשימה, אבל מה שמדהים את התיירים הבאים לכאן יותר מכל הוא השקט. זהו שקט מוזר, מפתיע, שקט שממש כואב לאוזניהם של העירונים. הנקיקים הסלעיים ומדרונות התלולים מסבירים מדוע לספרדים היה כל כך קשה להכניע את תושבי טנריף, כשבאו לכבוש את האי לפני 500 שנה. אגב, הכביש למסקה נסלל לראשונה לפני כמה עשרות שנים. עד אז חיו תושבי הכפר בריחוק די בטוח מהציביליזציה האירופאית, ממלחמת האזרחים הספרדית ומהדיקטטורה במדריד. אפילו שידורי הרדיו אי אפשר היה לקלוט כאו עד שלא הוקמו אנטנות מיוחדות. מסקה מושכת אליה היום גם תיירים מיטיבי לכת, בעיקר גרמנים אלה מגיעים ברכב בשעות הבוקר המוקדמות וצועדים מכאן בשביל המתפתל בתלילות במורד הערוץ עד לחוף המערבי של האי – מרחק הליכה מאומצת של מעל ארבע שעות ואז נאספים באונייה הממתינה להם בים. |
