ברוכים הבאים לאתר של מימי טנריף

טנריף אי מטריף

העיקרי בארכיפלג הקנארי, יש כל מה שאפשר לצפות מיעד נופש עם חופי ים נעימים ומזג אויר נוח כל השנה – וגם הרבה מעבר לזה: מגוון עצום של נופים עוצרי נשימה, ניגודים עצומים בנופים ומזג אויר, סיפור היסטורי מרתק, הר געש אדיר ממדים, תרבות מגוונת ומה לא? ולמי שרוצה חניות פטורות ממכס יש בכל האי.(המחירים יותר זולים מדיוטי פרי בארץ במוצרי אלקטרוניקה, משקאות חריפיםהסיסמא שאותה המציאו משווקי החבילות לטנריף פגעה הפעם בול. כי בטנריף האי, בשמים ומוצרי קוסמטיקה -בדוק) וכן יש (.Casino Puerto de la Cruz, Lago Martianez) גם קזינו יפה

　שמונה וחצי שעות טיסה מנתב"ג עם חניית בינים בספרד מביא אתכם לשדה התעופה בצד הדרומי של האי. או הצפוני אבל מי שעושה את הדרך הזו כדי להגיע לשבוע בטנריף, מגלה שהנסיעה שווה כל רגע. איפה עוד אפשר למצוא באי קטן אחד (2,036 קמ"ר בלבד), שאפשר לעבור באוטוסטראדה שלכל אורכו בנסיעה של שעה אחת, גם חופי אוקיינוס מטריפים עם חול שחור, שמקורו בטוף וולקני, ואקלים ממוזג כל השנה מזג אוויר אביבי, גם עיירות בסגנון ספרדי קולוניאלי של המאה – 17 והא – 18, גם נופים הרריים מדהימים, גם רצועה סוב טרופית, גם אזור טרופי עם צמחיית-עד וגם מדבר קיצון בגובה של 3000 מטר מעל הים ? כנראה רק בטנריף

עוברים את העננים

טנריף הוא האי העיקרי בין שבעת האיים של הארכיפלג הקנארי השייך לספרד, השוכן באוקיינוס האטלנטי מול החוף הצפון מערבי של אפריקה, בערך במקביל לגבול שבין מרוקו לסהרה המערבית (הספרדית לשעבר). לכן, מי שנוחת בדרום האי מגלה נוף מדברי, דומה לזה שבחוף האפריקאי הסמוך. אבל אחרי שעה של נסיעה לחוף הצפוני של האי מתגלה נוף שונה לחלוטין של עמקים מדהימים ביופיים פוריים, צמחייה שופעת ועיירות ציוריות. הנופשים הישראלים מעדיפים את הנופש שלהם בחוף הצפון מערבי, בעיקר באזור העיר פוארטו דה לה קרוז, שבה מזג האוויר נעים כל השנה ושממנה יותר קרוב לצאת לאטרקציות העיקריות של טנריף. אבל למי שמעדיך יותר מפעילות של שבוע נופש בטן גב, מזומנות לו אינספור אטרקציות מגוונות ומהנות. למשל, טיול של יום שלם להר טיידה (TEIDE), הר הגעש המתרומם לגובה של 3,719 מטרים במרכז האי. (מרגלות ההר המגיעים ברכב מגיעים לגובה של 2,300 מטרים). כולם כאן מציינים בגאווה את העובדה שזהו ההר הגבוה ביותר בספרד. בזכותו, בעצם, קיים האי כולו, המזדקר כמו מין קונוס מתוך האוקיינוס, ובגללו, למשל, אין למצוא כמעט רחוב מישורי אחד באי – כולם תלולים, עולים ויורדים, לפעמים בשיפועים ממש חדים ופרועים. כשמביטים על המפה השטוחה, המרחק בקו אווירי מכל אחד מחופי האי לפסגת ההר לא עולה על 40קילומטרים. אבל הנסיעה לשם היא כמו מסע על פני כל היבשות. כל כמה מאות מטרים לגובה משתנה האקלים והנוף. מתחילים באקלים סוב טרופי בחוף, עוברים לאקלים קונטיננטאלי בגובה 500 מטרים, חוצים את קו העננים והעשיר ביערות אורנים בערך ב- 1,200 עד 1,600 מטרים. אחר כך נעלמים העצים ולבסוף, בגובה של 2,000 מטרים, מגיעים למדבר מהיבשים בעולם. בגובה זה מגלים במה מישורית שנמשכת קילומטרים לכל כיוון צמחיה מיוחדת ואופיינית לאזור ותופעות מסקרנות ומיוחדות אשר יצרו התפרצויות שונות. ובמרכזה מזדקר ההר, לגובה של עוד כ 1,700 מטרים. ההסבר לתופעה המוזרה – במת הר מישורית יחסית: לדברי הגיאולוגים, פעם לפני מיליון שנה, התרומם כאן הר מאסיבי וגבוה בהרבה, כנראה 5,000 מטרים גובהו. באחת ההתפרצויות הגעשיות ההר הקדמון התפוצץ וחלקו העליון הועף לתוך האוקיינוס. הר הטיידה צמח אחר כך, כמו פירמידה קטנה על בסיסה של פירמידה קודמת, גדולה הרבה יותר. מגיעים למישור המסולע והיבש הזה, שבו צבעי הקרקע מתחלפים מצהוב לאדום, משחור לירקרק ולחום, על פי הרכב המינרלים של המגמה, מגיעים מעל ארבע מיליון תיירים בשנה ומדמים לעצמם שהם צועדים מעל פני הירח. כאן, אגב, צולמו סרטים הוליוודיים מפורסמים, בהם 'כוכב הקופים" ו-"לפני מיליון שנה סמוך למרגלות ההר מצוי מצפה כוכבים חשוב מאד של האיחוד האירופאי, שאליו מגיעים מדענים מכל העולם. הטיול לאזור הזו הוא מיוחד וחוויה בלתי נשכחת במיוחד במצפה הנמצאים מעל העננים, נושמים חמצן נקי מעורב בריח נעים של אורנים.

עץ בן 3,500 שנה

האתר השני שהוא חובה, כמעט מקום עליה לרגל בטנריף, היא העיר איקוד דה לוס וינוס (ICOD) במרכז העיר כמה רחובות נחמדים בסגנון ספרדי קולוניאלי, חניות עם התבלינים המפורסמים של האי, ובראשם הזעפרן הליקרים המקומיים של בננות, רום-דבש יינות, רטבים, גבינות משומרות ביתיות וריבות מיוחדות. והעיקר: עץ הדרקון. הבוטנים טוענים שהוא צומח לו באין מפריע כבר מעל 3,500 שנה. תושבי האי לפני הכיבוש הספרדי ("גואנצ'אס") ייחסו לו לעץ הזה תכונות מיסטיות ולכן כיבדו אותו. הספרדים לא כל כך התעניינו בו. אבל כאשר התחילו להגיע מיליוני תיירי נופש של אמצע המאה ה – 20, וכל אחד רצה לקחת אתו למזכרת רק עלה אחד, החליטו בעיר לגדר ולהרחיק ממנו את ההמון

העיירה בהמשך נקראת גאראצ'קו (GARACHICO)עיירת דייגים יפיפייה ואשר הושמדה כליל ב - 1706 בהתפרצות של ההר הוולקני צ'יירו. הלבה כאשר הגיע לים נעצרה ובנתה בריכות טבעיות אשר מתמלאות כאשר עולה גאות הים העיירה נבנתה מחדש ומה שנשמר מהעיירה המקורית הוא מבצר סאן-מיגאל אשר נבנה כמגן בפני הפיראטים. שרידי הלבה
עד היום נראים עכשוויים .אתר מתוייר הרבה פחות, אולי בגלל הקושי להגיע אליו, הוא כפר קטן בשם מסקה(MASCA) כדי להגיע אליו יש להמשיך בכביש הררי ומתפתל ומדהים ביופיו, בגובה של של קרוב לאלף מטרים, בגלל תנאי הכביש עדיף לעשות זאת באוטובוס ולא בנהיגה עצמית. מסקה הוא כפר קטן של כמה עשרות משפחות בלבד, החבוי בתוך נקיק פראי. הנוף עוצר נשימה, אבל מה שמדהים את התיירים הבאים לכאן יותר מכל הוא השקט. זהו שקט מוזר, מפתיע, שקט שממש כואב לאוזניהם של העירונים. הנקיקים הסלעיים ומדרונות התלולים מסבירים מדוע לספרדים היה כל כך קשה להכניע את תושבי טנריף, כשבאו לכבוש את האי לפני 500 שנה. אגב, הכביש למסקה נסלל לראשונה לפני כמה עשרות שנים. עד אז חיו תושבי הכפר בריחוק די בטוח מהציביליזציה האירופאית, ממלחמת האזרחים הספרדית ומהדיקטטורה במדריד. אפילו שידורי הרדיו אי אפשר היה לקלוט כאו עד שלא הוקמו אנטנות מיוחדות. מסקה מושכת אליה היום גם תיירים מיטיבי לכת, בעיקר גרמנים אלה מגיעים ברכב בשעות הבוקר המוקדמות וצועדים מכאן בשביל המתפתל בתלילות במורד הערוץ עד לחוף המערבי של האי – מרחק הליכה מאומצת של מעל ארבע שעות ואז נאספים באונייה הממתינה להם בים.

אגדה על היבשת האבודה

תושבי הקנארים אוהבים לייחס לאיים את האגדה העתיקה על היבשת האבודה אטלנטיס, עליה כתב הפילוסוף היווני אפלטון במאה החמישית לפני הספירה. לפי גירסא רומנטית זו, האיים הם שרידיה של היבשת ששקעה באוקיינוס. לפי גרסאות מדעיות יותר, האיים היו ידועים לתרבויות העולם העתיק וזכו מן הסתם לביקוריהם של יורדי ים פיניקיים וגם ויקינגים. אבל על מוצאם של הילידים, שנקראו בפני הספרדים גואנצ'אס, יש רק רמזים דלים. כאשר כבשו הספרדים את טנריף, בסוף המאה ה – 15, הם דאגו להכחיד כל זכר לתרבותם ולשפתם הקודמת של 30 אלף תושבי המקום, והמשיכו במאמץ הזה לפחות 300 שנה. האכזריות הקולוניאלית שלהם כאן הייתה פחות מפורסמת ואולי גם פחות רצחנית מזו שגילו בדרום אמריקה, אבל החריצות הייתה דומה. מי שלא נרצח על ידם נאלץ להפוך ברמות הימים, הוא או צאצאיו, לנוצרי טוב ולספרדי לכל דבר. מה בכל זאת ידוע על בני המקום המקוריים ? מהמחקר הארכיאולוגי עולה שהייתה כאן התיישבות כבר במאה השלישית לפני הספירה. מהמילים הספורות שנותרו משפתם של הגואנצ'אס משערים שהיה להם מקור לשוני עם הברברים של צפון אפריקה. מכרוניקות ישנות של יורדי הים, שתיארו אותם כבהירי עור, כחולי עיניים ובלונדינים, נולדה ההשערה שמוצאם ממתיישבים שנדדו אי אז מצפון אירופה. מהעובדה שהכירו את מלאכת החניטה מנסים לקשור אותם או לתרבות צפון אפריקה, מצרים העתיקה או לתרבויות של דרום אמריקה. את ערפל המסתורין ההיסטורי קשה לפזר, אבל תושבי טנריף של היום, בניסיון לבצר לעצמם זהות נבדלת מזו של ספרד, נאחזים בגאווה בשמות הגיאוגרפיים המקוריים ודואגים להעניק לילדיהם שמות ששרדו מהעידן הפרה קולוניאלי. אין זה נדיר, למשל, לראות שלט של חנות או קיוסק או אפילו בנין דירות הנושא את השם "אדוני" (ADONAI). לא, זה לא מה שאתם חושבים, זהו שמו של הבעלים ואשר ניתן לזכרו של אחד מהמלכים הקדמוניים. אגב, עד לפני כשלושים שנה, בעידן של הדיקטטורה של פרנקו, אסור היה לשאת שמות כאלה שהזכירו את המלאכים ואת המוצא של הקאנריים.

המיקום המצוין של האיים במרכזו של זרם הגולף, על נתיב ההפלגה מאירופה למזרח הרחוק, הפך אותם במאה ה – 15 לתחנת עגינה פופולארית. גם קולומבוס, אגב, עגן והצטייד בסנטה קרוז במסעו מערבה, שבו גילה את אמריקה. לכן השלימו מלך ספרד אז פרננדו ואשתו איזבל הקתולית את הרקונקוויסטה ואת האיחוד בין ארגון לקסטיליה ויצאו להרחיב את האימפריה, האיים הקנאריים היו היעד הראשון שלהם. טנריף הייתה האי האחרון שנכבש, בשנת 1496,אחרי מאבק עקשני של הגואנצ'אס. בטנריף אין מברצי ברזל או נחושת ובני המקום השתמשו רק בכלי אבן, לכן תרבות הגואנצ'אס משויכת לעידן האבן. אבל שלא תהיה טעות: הנחיתות הטכנולוגית מול הכובש הספרדי לא מלמדת על נחיתות מוסרית. תשע ממלכות הגואנצ'אס של טנריף חצבו את בתיהם בסלעים, והתפרנסו מחקלאות ומרעה וקיימו משטר חברתי מסודר ומאורגן להפליא, מבלי להכיר את מושגי הקניין הפרטי, אמצעי התשלום או הבעלות הפרטית על הקרקע. להלכה, הקרקע הייתה שייכת לאלים, והמלך היה מחלק אותה בין משפחות הנתינים מדי שנה מחדש. את עודפי היבול שלא צרכו היו מעבירים למלך ולבני משפחתו, ששמרו אותם לעתות בצורת, אז הם חולקו בין כולם. הכבוד לזולת, ערך חיי האדם וכל המושגים שנכללים תחת הכותרת המודרנית "מצפון" היו מפותחים מאד. העבירה החמורה ביותר החברה זו הייתה פגיעה בנשים. העונש החמור ביותר שהמלך נהג להטיל היה הפקעת הקרקע מידי העבריין. עונש המוות, לעומת זאת, היה מחוץ ללקסיקון

PUERTO DE LA CRUZ - פוארטו דה לה קרוז

העיר התיירותית הראשונה, והחשובה באי. עיר בת 30.000 תושבים היא עיר גן עדן על קו חוף עם דקלים, בינות למטעי בננות. חופים של חול וולקני שחור עם גנים יפים PLAYA Y JARDIN) מי אוקיינוס צלולים במרכז העיר בנוי אגם מלאכותי אשר נבנה על הים. מספר בריכות עם מזרקות ממי ים אשר נשאבים מהים מבחר גדול של מסעדות חנויות וקניונים. בעבר היה פוארטו דה לה קרוז נמל דייגים, עד היום נשמר המזח והחלק העתיק הצמוד לכיכר לב ליבה של העיר "פלאזה דאל צ'רקו" Plaza del Charco מבחר בתי מלון בכל הדרגות:- המפואר ביותר ובין הטובים באי מלון בוטניקו Hotel BOTANICO מלון אקלוסיבי מוקף בגנים בוטנים ופארקים צמחייה עשירה. 200 חדרים זוגיים ובניהם 10 סוויטות מפוארים. ב- נבנה בנובמבר 2003 ספא הנחשב לטוב ביותר באירופה. ואשר כל אורח של המלון מעל גיל 16 יכול ליהנות ממבחר הצעות. כמו כן מומלץ מאוד גם מלון PUERTO PALACE 4 כוכבים .

HOTEL BEATRIZ-ATLANTIS בצפון האי באחד המקומות היפים ביותר בעולם בשל הטבע והנופים ממוקם המלון באטריץ מלון 4 **** במרחק 150 מטר מהמפורסמות הבריכות בלב ליבה של העירבקרבת המלון מרכזי קניות רחובות ססגוניות. בוטיקים בארים וכל חיי הלילה. במלון יש ספא המשקיף על נוף מהמם של העמק

LORO PARQUE.תוכים שיודעים חשבון והקוטב בטנריף

מלבד אין ספור היתרונות שהעניק לו הטבע, לטנריף יש גם אטרקציה מרשימה במיוחד ומוגדרת כאחת היפות בעולם. לכל הגילאים. לורו פארק (LORO PARQUE). זהו גן עדן קטן מעשה ידי אדם, המשתרע על שטח של 135 דונם בעיר פוארטו דה לה קרוז (PUERTO DE LA CRUZ ). כמעט כל מי שמבקר בטנריף לא משנה באיזה חלק מהאי, מקפיד להגיע לבקר בלורו פארק, ומדובר מעל מיליון מבקרים תיירים בשנה מלבד כל תושבי האיים הבאים במיוחד מהאיים השכנים ברחפת ולהיות כל היום בלורו פארק בו ניתן להיות מעל חמש שעות, כדי לראות את האוסף הגדול ביותר בעולם של תוכים מכל היבשות (3,000 תוכים מ- 300 מינים), את האקווריום הענק שבתוכו מנהרה שבה המבקרים עוברים בין כרישים אימתניים, עוד אקווריום המוקדש לפינגווינים מכל המינים, הופעות של אריות ים וכלבי ים, הופעות של דולפינים ותוכים, סרט טבע יחידי בעולם, גורילות, שימפנזות, נמרים, יגוארים, תנינים, גנים בוטנים ועוד עוד...

רושם גדול, עושים המופעים המתקיימים בשטח הפארק: יש תוכים המפגינים בקיאות בלוח החשבון ויש בריכת אמפיתיאטרון למופע אריות ים מקליפורניה וגם דולפינריום למופעי דולפינים. את הפארק הקים לפני 30 שנה יזם גרמני שהפך מאז לדמות בינלאומית ידועה בשימור מיני תוכים הנמצאים בסכנת הכחדה. לפני כמה שנים הוא תרם את הפארק לקרן לורו פארק, המשתמשת בכל רווחיה למטרה זו. שבילי הפארק מצוחצחים ומבריקים כמו רצפת בית מרקחת, ועל כל עלה מזדמן הנושר מן העץ מסתערים עובדי המקום עם מגרפה ומיכל קטן. מרשים במיוחד הם ביתני הכניסה לפארק, הבנויים בסגנון תאילנדי. אומנים תאים בנו בארצם את מבני העץ, כולל גגות מוזהבים המזכירים פגודות, המבנים פורקו למרכיביהם והובאו כל הדרך לכאן והורכבו מחדש, להנאת המבקרים. ומבלי הקזינו הרי אי אפשר. אז לתשומת ליבם של הישראלים: בעיר פוארטו דה לה קרוז יש בית הימורים מפואר בשם קזינו פוארטו דה לה כרוז. (Casino Puerto de la Cruz)